פסק-דין בתיק תא"מ 2075-05 - פסקדין

התובע הגיש אל לשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר המתייחסת לשש המחאות שמשך הנתבע. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, מהנימוק שההמחאות נגנבו וחתימותיו זויפו. בדיון בהתנגדות הוסכם שהתנגדותו של הנתבע תתקבל.

רקע דיוני והערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         הבקשה לביצוע השטר הוגשה על-ידי התובע אל לשכת ההוצאה לפועל עוד ביום 15.4.2004, והתייחסה לשש המחאות, כל אחת על סך של 6,000 ש"ח שאותן משך הנתבע. מספרי ההמחאות הן 50086 עד 50091, ומועדי פירעונן הם ביום העשירי בכל חודש בין 10.10.2003 לבין 10.3.2004.

רק ביום 23.9.2004 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע השטר בצירוף בקשת ארכה להגשתה. בדיון בבקשה שהתקיים ביום 2.12.2004, הסכימו הצדדים שההתנגדות תתקבל בכפוף לכך שהנתבע ישלם הוצאות בסך של 700 ש"ח. בהחלטה מיום 16.1.2005 נקבע שהתובענה תתברר בסדר דין מהיר.

3.         תקצר היריעה מלתאר את כל השתלשלות הדברים בתיק זה. בקיצור רב ייאמר, שבקדם המשפט שהתקיים בפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל ביום 3.5.2005 הסכימו הצדדים למינוי מומחה גרפולוג מטעם בית המשפט, שיחווה את דעתו בשאלה אם החתימות על ההמחאות הן של הנתבע, או שמא, כטענתו, זויפו. בהחלטה מאותו יום מונתה המומחית רומה אבישי. לאחר הודעות חוזרות של המומחית בדבר היעדר שיתוף פעולה מצד הנתבע, ובקשתה להשתחרר מהמינוי, ניתנה ביום 11.10.2005 החלטה שנעתרה לבקשתה, והנתבע חויב לשאת בהוצאותיה בסך של 800 ש"ח.

במועד זה גם ניתנה החלטה נוספת, שלפיה מונה הגרפולוג אמנון בצלאלי להיות מומחה מטעם בית המשפט. רק לאחר שורה של החלטות, הודיע הנתבע ביום 26.12.2007, ששילם למומחה בצלאלי את חלקו בשכר הטרחה. לאחר הודעה זו, ביום 22.1.2008, הוגשה חוות-דעת המומחה.

4.         בחוות-דעתו קבע המומחה שמצא התאמה בתכונות הכתיבה בין חתימות המושך בהמחאות הנדונות לבין דוגמאות החתימה של הנתבע. לפיכך הגיע למסקנה כי "סביר מאד שהשיקים נחתמו על-ידו". מסקנותיו נומקו בין השאר בכך, שבחתימות לא מופיעים סימנים האופייניים לחיקוי או לזיוף, והוסיף, ש"דרגת המסקנה הינה בסבירות גבוהה, אחת מתחת לדרגות המסקנה ההחלטית".

בקדם המשפט שהתקיים ביום 14.2.2008 הודיע בא-כוח הנתבע שבכוונתו להפנות שאלות הבהרה אל המומחה, ובהחלטה מאותו יום נקבעו מועדים לכך. בקדם המשפט מיום 17.4.2008 הודיע בא-כוחו של הנתבע שאמנם לא הציג שאלות למומחה, אך הוא שוקל לבקש לחקור אותו, ואם יחליט לעשות כן, יגיש בקשה מתאימה. בסופו של דבר, לא הגיש שאלות ולא ביקש לחקור את המומחה.

5.         ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 5.11.2008, אך מאחר שלטענת התובע, תצהירי הנתבע הוגשו רק ביום 22.10.2008 באיחור של חמישה חודשים וסמוך למועד הדיון שנקבע (העותק המצוי בתיק בית המשפט אינו נושא חותמת "נתקבל"), ביקש התובע את הוצאתם ואת דחיית ישיבת ההוכחות.

ישיבת ההוכחות בוטלה, ולאחר קבלת תגובת הנתבע ניתנה ביום 30.3.2009 החלטה, שבה חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע בסך של 1,500 ש"ח ונקבע מועד הוכחות ביום 3.6.2009. במועד זה, נחקרו הנתבע והתובע על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

6.         תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעו כאמור, לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

גרסאותיהם של הנתבע ושל התובע

7.         גרסת הנתבע בתצהירו הייתה, שבחודש אוגוסט 2003 נגנבה ממנו סדרה של המחאות רצופות, ובהן גם שש ההמחאות הנדונות. מיד לאחר שנודע לו על כך, ביום 12.8.2003 הודיע לבנק, וביום 7.9.2004 גם הגיש על כך תלונה במשטרה. הנתבע טען שמעולם לא חתם על ההמחאות, ולחלופין טען, שלא קיבל כל תמורה בגינן. כך גם אין לו כל קשר עסקי או אחר עם התובע. במהלך חקירתו הנגדית, לא הכחיש הנתבע את האפשרות שהוא חתם על ההמחאות קודם שלטענתו, נגנבו.

8.         גרסת התובע היא שהוא עוסק במתן שירותי מטבע ברישיון, ובמסגרת עיסוקו הוא עוסק גם בניכיון שיקים. כך הגיעו לידיו שמונה-עשרה המחאות, שעימן נמנות ההמחאות הנדונות. הוא קיבל אותן מאדם בשם מני יריב, בעודן לא משורטטות וללא הגבלה על סחירותן. לפי הבנתו, הנתבע נתן את ההמחאות ליריב בתור ערבויות להתחייבויות של אח של הנתבע כלפי יריב. את כל אחת מההמחאות הוא רכש תמורת 5,000 ש"ח, ובסך הכול שילם 30,000 ש"ח עבור שש ההמחאות הנדונות. התובע הכיר את הנתבע, על רקע קשר עסקי קודם.

ביום 28.3.2004 הפקיד התובע את ההמחאות בבנק הדואר, אך אלו לא כובדו. סיבת חילולן הייתה אי כיסוי מתאים (אכ"מ), ולא ביטולן, כטענת הנתבע. אילו זו הייתה סיבת חילולן, אזי היה מצוין שהנימוק הוא ביטול טופס שיק (בט"ש). בשל חילול ההמחאות כאמור, הגיש התובע ביום 15.4.2004 בקשה לביצוען בלשכת ההוצאה לפועל. להבטחת גביית החוב הוטלו עיקולים על חשבון הבנק של הנתבע ועל משכורתו, אך לבקשת הנתבע העיקולים בוטלו בחודש יוני 2004. במשך מספר שבועות עמד הנתבע בהסכם שאליו הגיעו הצדדים (שתוכנו לא פורט), אך משהפסיק לעמוד בו, בחודש אוגוסט 2004, חידש התובע את ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל.

טענות הצדדים

9.         הנתבע לא חלק על כך שאת ההמחאות קיבל התובע מיריב, אבל לטענתו, הנתבע לא קיבל כל תמורה בגינן, ומאחר שעובדה זו לא נסתרה, אין לחייבו בגינן. הנתבע טען שההמחאות נלקחו מרכבו והוא הודיע על כך לבנק, אך אלו התגלגלו לידי התובע, הגם שלא היה כל קשר ביניהם, ולטענתו, גם עובדות אלו לא נסתרו.

באשר לחוות-דעת המומחה, טען הנתבע שקביעת המומחה שהחתימה לא זויפה איננה ודאית, ולכן יש לקבוע שאם ההמחאות נגנבו, אפילו בעודן חתומות, הנתבע אינו צריך לשלם את תמורתן. הנתבע גם טען, כי מאחר שהנתבע היה מוכר לתובע, היה על התובע לבדוק את כשרות ההמחאות, או למצער, לברר כיצד הגיעו לידיו. אילו עשה כן, הייתה נמנעת הפקדת ההמחאות והשלכותיה. מכאן יש להסיק, שהתובע ידע על מקור ההמחאות ועל אי כשורתן. כך במיוחד לאור זאת שהתובע ידע לומר באלו נסיבות הגיעו ההמחאות לידי יריב, וכי הגיעו כערבות. מכאן שגם ידע או יכול היה לדעת שנסיבות העברתן אינן כשרות. מה גם, שהתובע העיד שלא היה מלווה כסף לאח של הנתבע, וגם העיד שידע כיצד משתכר הנתבע, כך שיכול היה לדעת שיכולתו הכלכלית מוגבלת. אך למרות זאת קיבל המחאות בסך של 90,000 ש"ח שהנתבע משך.